עד כאן, הכל טוב ויפה. שישה מדדים, מבחן אובייקטיבי לכאורה ותחרות הוגנת על מגוון התפקידים הקיימים בצה"ל. ובאמת, עד לפני כחמש-עשרה שנים אף אחד לא התכונן לצו הראשון ובטח שלא השקיע בכך כסף. היה ברור לכולם שאין איך להתכונן לצו ראשון ולכן כולם פשוט הגיעו לצו ראשון וביצעו את הבחינות. אבל מאז ועד היום חלו מספר שינויים מרכזיים שהשפיעו על ההליך כולו. בשנת 2005 בג"ץ הורה לפרסם את נתוני צו ראשון. בתוך כך פורסמו נתוני הקב"א, הדפ"ר והפרופיל. בתגובה לכך פורסמו מספר התייחסויות של מבקר המדינה ביחס לשיטת איסוף הנתונים וקביעת התפקיד בפועל.
פרסומים אלו, לצד הבג"ץ הדרמטי בנושא, הביאו להבנה שהצו הראשון הוא קריטי. בצו הראשון נקבעים הנתונים שעל בסיסם צה"ל מחליט איזה תפקיד כל מלש"ב (מיועד לשירות בטחון) יבצע במהלך שירותו הצבאי. נתוני הגיוס לצה"ל הציגו מיפוי ארצי מדאיג, בו בני ובנות נוער מאזורים מבוססים זוכים להתקבל לשירות איכותי. בעוד בני נוער מאזורים אחרים, דלים במשאבים, זוכים לבצע שירות איכותי פחות. באופן זה הפערים נשמרים בצבא וממשיכים גם לאחר מכן באזרחות.